|
תעודי צפייה בבני/ות-ים: |
||
|
שנת
1608, 15 ליוני- אדם בשם הנרי הדסון מתעד ביומן מסעו ששני מלחים
שעובדים עבורו בשם תומס היל ורוברט ריינור טוענים שראו בת ים, ומתארים
אותה בלשון זו- "חזה וגבה כשל אשה,העור שלה מאוד לבן, ושיער שחור ארוך
נתלה מאחוריה". כשצללה הם הצליחו לראות את זנבה, שהיה "כזנב
דולפין,מוכתם כמו מקרל" אדם בשם וויליאם מונרו (MONRU),אדון בית ספר, כתב בעיתון טיימס בספטמבר 1809, ש-12 שנים קודם לכן, הוא הלך לבדו לאורך חופו של מפרת סאנסייד כשראה פיגורה שבהתחלה טעה וחשב שהיא אשה ערומה, יושבת על סלע ומסרקת את שערה החום בהיר. הפנים שלה היו שמנמנות, עם לחיים אדמדמות ועיניים כחולות. אם הסלע עליו ישבה האישה לא היה מסוכן ביותר עבור בני אדם, הוא היה מניח שהיא אישה בת אדם, אך אחרי מספר דקות קפצה אל תוך המים ונעלמה. מונרו אינו היה האדם היחיד שהבחין בה אותה שעה, כפי שהוא מציין- ´It may be necessary to remark, that previous to the period I beheld this object, I had heard it frequently reported by several persons. 1870- דייג זקן נשבע שהוא שוחח עם בת ים מתחת לצוקי הגרניט האדומים (בחוף, אברדינשייר). זה לא מכבר קיימת אמונה שבמערות בחוף הסלעי מתגוררות בנות ים. בעיתון ABERDEEN CHRONICLE, ה-20 באפריל 1814, דיווח עוד בן אדם (מכובד, מנהל בית ספר אם אינני טועה) על שני דייגים מפורטגורדון, מייל ממערב לבקי (BUCKIE) שטענו שראו בנות ים בדרכם חזרה ממפרץ- sprey - "זה היה אתמול בשלוש או ארבע אחרי הצהרים"- הם אומרים, כשהיו בערך רבע קילומטר מהחוף- הים היה לגמרי שקט- הם שמו לב שמרחק קצר מהסירה שלהם, עם הגב אליהם, צף יצור חום צהבהב, נראה כגבר יושב, עם גופו נטוי. מופתעים, הם חתרו לכיוונו, ובמרחק של יארדים אחדים היצור שמע את הסירה והסתובב. השיער שלו היה קצר ומתולתל, בצבע בין ירוק לאפור. היו לו עיניים קטנות, אף שטוח, הפה שלו גדול וזרועותיו ארוכות מהנורמלי. מעל המתניים הוא היה בצורת אדם. המים היו נקיים, לכן הדייגים ראו שצורתו ממתניו ומטה מתחדדת ("כמו דג בלי קשקשים" בלשונם). הוא צלל ונעלם, אך שב ועלה במרחק רב יותר ובחברתו אישה מאותו מין עם שיער מעבר לכתפייה וחזה. אז הם חתרו במלוא המהירות אל החוף ומיהרו לספר את הסיפור לאותו אדם שכתב את הדיווח. ג´ון מיסאק, מעיירה קמפבל, איכר- ב-29 לאוקטובר 1811 נשבע למחליף השריף ולשר הקהילה שפגש בת ים. הוא נתן תיאור של יותר מ-500 מילים וזה היה מאוד משכנע. התרשמו שזה אמיתי, בקיצור רב של שמות האנשים שטענו שזה היה משכנע.... Exmouth, 1812,ה-11 באוגוסט. מר טופין סיפר שראה בת ים ולא רק זה אלא גם שמע אותה מנגנת מנגינות פראיות שנדמו לקולות נבל אאולי (זה סוג של נבל שנפרט על ידי הרוח). סביבות 1830, אישה שחתכה אצות תיעדה שראתה דמות בצורת אישה משחקת בשמחה הלאה מהחוף. אחרי כמה ימים מצאה אותה אישה את גופת בנה המת במרחק שני מייל מהמקום בו ראתה את בת הים. היא תיארה את בת הים ככה: "החלק העליון היה בגודל של ילד בן 3 או 4 שהאכילו אותו היטב, עם חזה חריג בגדלו. השיער היה שחור, ארוך ומבריק. העור היה לבן, רך ועדין. החלק התחתון היה כמו סלמון, רק בלי קשקשים". 1833, האי יל (YELL). 6 דייגים דיווחו על בת ים שהסתבכה ברשת הדיג שלהם. הם הצליחו לשמור אותה על הסיפון במשך 3 שעות, ואמרו שהיא הייתה באורך 3 פיט. הם אומרים שהיא לא גילתה שום התנגדות או ניסתה לנשוך, אלה נאנחה באורך מעורר רחמים. היו לה מעין זיפים שנמשכו מקודקוד הראש אל הכתפיים והיא יכלה לזקוף אותם ולהוריד אותם לפי רצון, כמו מעין ציצית. לא היו לה זימים ולא קשקשים. הדייגים היו בעלי הרבה אמונות תפלות לכן השליכו אותה והיא צללה בצורה אנכית אל תוך המים. 4 ביוני, 1857- יורד ים סקוטי דיווח שראה יצור, ותיאר אותו בדיוק כך: " ...בצורת אשה,עם חזה מלא, עור כהה,פנים נאות". האי מאן- אין תאריך, אבל דייגים אישרו שעלתה ברשת ההרינג שלהם בת ים. מבדיקותיהן עלה כך: "היה לה חזה גדול, פנים יפות,- דבר לא יכול להיות נפלא יותר,מעוצב יותר בשלמות- מעל המתניים אישה צעירה לפי גופה, ומתחת הכל דג- סנפירים, וזנב פרוש ענקי" . הם לקחו אותה אל החוף אך לא נתנו לה לא מאכל ולא שתייה. ביום השלישי היא החלה להראות חולה מהצום. הם פתחו את הדלת והיא החליקה על סנפיריה וצללה אל הים משם שחתה מוקפת על ידי רבים מבני מינה." האי מאק 1947- דייג כבן 80 דיווח שראה במרחק 20 יארדים בת ים יושבת על קופסת הרינג צפה ששמרה על לובסטרים ,מסרקת את שערה. היא מיד הבחינה שצופים בה וצללה אל המים. הדייג התעקש שהוא אכן ראה אותה. נערה בשם קת´רין לוינאכאן כנסה את הבקר של משפחתה ליד החוף באחר הצהריים של ה-13 באוקטובר כשראתה מין יצור שזינק מעל סלע ושחה. ה"ילד" (כפי שקת´רין קראה לו) שחה משהו כמו 20 רגל על פני השטח ואז התחיל לשחות בחזרה לכיוון החוף. באותו רגע היא הבחינה של"ילד" שיער ארוך, עור לבן בחלקו העליון, וחום כהה בחלק התחתון, שהיה כמו זנב דג. אביה של קת´רין סיפר שהיא באה הביתה בריצה וסיפרה לאביה על ה"ילד" שראתה,אבל כשהיא ואמה חזרו לחוף הוא נעלם כלא היה. כמה ילדים ראו אישה טובעת. הם הזעיקו את האיכרים שיצילו את האשה, וכשהאיכרים הגיעו, ה"אישה" שחתה מספיק קרוב לחוף שזה היה ברור לגמרי שהיא אינה בת אדם נורמלית. הם תיארו אותה בלשון זו: "חלקה העליון בדיוק כשל אישה. העור מאוד לבן, צבע בלחייה, ושיער כהה וארוך (זה מוטיב שחוזר בהרבה עדויות, שימו לב). הזרועות היו בפרופורציה טובה, אבל התחדדו לכיוון כפות הידיים שלא היו גדול מכפות ידיים של ילד בן 8 או עשר. זנבה היה אדיר". אחד מהאיכרים רצה לצוד אותה, אך האחרים מנעו בעדו. הוא רק לבת הים שהחזירה לו מבט חד. לפי דבריהם "היא נשארה בטווח ראייה עוד שעתיים, לעיתים משמיעה קולות מהסים כמו אווזה". פעמיים לאחר מכן היא נראתה שוב- "מוקדם בבוקר וכשהים היה שקט". בשנת 1830, ב- BENBECULA, נראתה בת ים מחוץ למים. היא הייתה קטנה, ושיחקה במים. כמה אנשים ניסו ללכוד אותה אך לא הצליחו. לבסוף ילד צעיר שיידה אותה באבנים פגע בגבה והיא נעלמה. כמה ימים אחר כך, גופתה נשטפה אל החוף. דנקן שאוו (DENCAN SHAW) השריף, בחן את הגופה וכתב את הדברים הבאים: "החלק העליון היה בגודל ילד בן 3 או 4 שהואכל היטב, עם חזה יוצא דופן בגדלו, שיער שחור, ארוך ומבריק, ועור לבן ורך. חלק התחתון של הגוף היה כשל סלמון בלי קשקשים. (כאן אני חייבת להוסיף- התיאור שתרגמתי במקורו הוא מילה במילה כמו התיאור של אישה שראתה בת ים בחלק א´. בדיוק אותו דבר.) בת הים נקברה בבית קברות בנאנטון. הפולקלוריסט ר. מקדונלד רוברסון כתב ב-1961 שהוא בעצמו ראה את קברה. קולומבוס עצמו טען שראה שלוש בנות ים במסעו הראשון לאמריקה ברביעי בינואר 1443. ביומן מסו כתב האדמירל ששלוש נשים עלו גבוה מפני הים,אך לא היו יפות כפי שמסופר עליהן". נזיר אחד סיפר שב-1403 נסחפה "אישה פרועה" דרך סכר שבור בהולנד. היא נמצאה בידי כמה חולבות חובטת בזנבה בבוץ ליד הסכר. לבושה, היא למדה לטוות צמר עם ידיה בעלות קרומי השחייה. היא למדה "להעריך את בצלב" וחיה באדיקות שאין לה מילים 15 שנה. (האפיזודה וודאה על ידי ג´ון סוואן ב-1635) בשנת 1739, מגזין הסקוטים (SCOTS) דיווח שצוותה של ספינת האליפאקס שהיה דל תקציב באינדי´ס המזרחיים (קבוצת איים) תפסו ואכלו כמה בנות ים. כשהגיעו ללונדון, הם סיפרו איך היצורים נאנחו ברגישות רבה. הבשר, כך אמרו, היה כבשר עגל. אני מקווה שזה לא נכון... (משהו קטן לומר- עכשיו הדיווח שאמרתי מקודם שזהה לדיווח אחר מסתדר מעט יותר- האישה הייתה איפה שנצפתה בת הים המיניאטורית יחד עם האנשים שניסו לתפוס אותה, והייתה זו גופתה של בת הים ולא גופת בנה-טעות שלי- שנסחפה אל החוף) הרבה זמן היו פסטיבלים והצגות שהציגו בנות ים כביכול, כשהייתה זו בעצם מלאכת יפנים שהשכילו להציג קוף בתור בת ים על ידי הלבשתו או משהו דומה, כך שמעתי את זה. אנשים הוסיפו לדווח על בנות ים בערך עד לאמצע המאה העשרים. חלק מהדיווחים האחרונים לקחו מקום במקום שנקרא קרייג מור באוגוסט 1949. מספר דייגים מצאו בים נער בערך בן עשרים, ערום (באותו יום שום אנייה לא הפליגה במרחק ראייה). "הוא היה יפה וללא דופי", הם סיפרו. הם הניחו אותו על החול,שם התפתל. הדייגים הביאו שוטר, אך הנער לא דיבר בשום שפה. "הוא רק הסתכל עליהם בפראות וכרך את רגליו". כשהקהל התפזר, הוא התקרב לים וחמק לתוכו. הוא מעולם לא נראה יותר. (מהדיווח לא עולה שהיו לו סנפירים כלשהם...) בשנת 1652 או 1653 לוטננט אחד ראה שני יצורים שוחים במפרץ, ליד הכפר ננטלו שנמצא בסמוך לאיי CERAM ו- BOERO. שתי הפיגורות שחו אחת ליד השנייה, והוא הסיק שהאחת הייתה נקבה והאחר זכר. שישה שבועות אחרי התיעוד, הם הופיעו באותו מקום ויותר מחמישים אנשים צפו בהם. הם היו בצבע ירוק אפור, בני אדם עד למתניים,ואז הם התחדדו. אחד היה גדול משני. שיערם היה ארוך. התיעוד הבא התרחש בכפר ברוקווין על גדות הנהר ווי WYE, במקום בו הנהר עדיין גואה לעיתים. באותם ימים דגו סלמונים על ידי קשירת רשת בין שתי סירות שהתקרבו לבסוף, יוצרות מעין תיק שלכד את הדגים. שתי סירות כאלו יצאו לדייג באותו יום. דייג אחד שם לב שדג ענקי נתפס ברשת בזמן שנסגרה. בהתרגשות רבה הוא מיהר לסגור את הרשתות, ובטעות צבט סנפיר מוזר. הדג המהופך כנראה היה בת ים עצבנית. היא השתחררה לחופשי ואמרה לדייג שמעט מאוד מצאצאיו יזכו למות במיטותיהם... באותו יום, כמה דייגים עסקו בהוצאת הרשת לכיוון החוף . לפתע יצור הגיח והתחיל לברוח במהירות רבה. הם לא הצליחו לתפוס אותו ולכן זרקו עליו מקלות והפילו אותו. כשהגיעו ליצור המוזר הוא היה גוסס, נאנח כמו בן אדם. רגליו היו עם קרומים כשל ברווז, היו לו עיניים ואף, ופה כשל בני אדם. (לפי הדיווח כאן הם אומרים שהיה לו זנב סלומון שטיפס |
||